אני חושב על לוח חלק. על פלטפורמה אינטרנטית.. של לוח חלק... הכל הולך. אין שמות אין מין אין שלי שלך.. הכל פתוח. לוח חלק שגל אחד יכול למחוק.לקשקש עליו לכתוב לצעוק ללחוש.. לצייר בלי להזדהות בלי לבקש רשות.. לוח חלק... שכל הזמן ימשיך להיות חלק כמו החול על שפת הים .. אפשר יהיה לבנות ארמונות אדירים ואז יבוא הגל וישטוף וינקה לא ישאר כלום.. לא מי שבנה ולא מה שבנה...
אבל יהיו אפשרויות אפשר יהיה לשבת על שפת הלוח החלק.. ולחלוק עם מי שבאותו רגע עבר.. ראה במקרה הגיב לא הגיב.. כתב.. אמר חושב שזה החשיבות של שיתוף תקשור חיבור עם נפשות נשמות אחרות השיקוף הזה שיוצר את עצמו שיוצר עולמות סופר לא יכול לכתוב לעצמו... לבד כך סתם אם אין אף אחד הסיפור קיים מהשומע ולא רק מהכותב.. הכותב כותב כי יש שומע אפילו אם הוא בודד. או בחזקת לא וודאי.. יש שומע יש את הקיום הזה של הקשבה של משהו שנמצא פה או פה או שם שרושם שיוצר רישום כלשהו שהאדוות הללו שאני מרעיד עכשיו הוויברציות שאני מהדהד המוסיקה החליל שאני נושף בו יש לו את המקום שבו הוא רוטט המקום שיש לו תהודה . אני חושב שזה משהו שכולנו רוצים- להישמע .. לכן אנחנו גם נשמעים... לפעמים בצורה קיצונית נשמעים לדברים שאינם שלנו ואינם אמת או קולט מקבל אותנו כמו שאנחנו אנחנו הולכים גם אל מה שלא באמת מקשיב לנו.. אנחנו הולכים כי יש כאן הזדקקות גדולה יש רצון יש בקשה עמוקה של כל אחד מאתנו שישמעו אותו... אם אנחנו צועקים את זה או אם אנחנו שותקים את זה הקול שלנו הוויברציה הרטט הפנימי שלנו רוצה להיות מאושר והאושר הוא האישור התהודה שהקול שלנו יוצר בעולם באחרים הקבלה הזו של הקול של המהות שלי שאני רוטט אותה לתוך האחר והאחר מקבל אותה שומע מקשיב לה נותן לה את העצמה האמת שהיא זקוקה לה כדי להיות אני תלוי אני זקוק אני מוכרח שתהיה לי ההשתקפות הזו הוויברציה המשלימה את הקול הנוצר בי כדי שהוא יהיה בעצם כדי שיצור את עצמו. אני לא יכול להיות אני ללא ההכלה שלי אצל האחר. ואם זה בטוב או ברע. האפשרות הפתרון של יחס או תשומת לב שלילית מה שקוראים בחינוך המשיכה של תשומת לב למעשים או התנהגויות שליליות נובעת מאותו מקום של צורך בהכלה שיקוף אישור קבלה מקום בעצם שלי ... אני לא יכול בעצם להגיע לתוך מי ומה שבאמת קיים אצלי ללא האפשרות של המקום ל-הרטטה של האחר או יצירת תהודה קוגניטיבית סוג של זיהוי כן זה היה דו אני מכיר אותו את הדו.. זה הדו שלך זה הרה. זה טון ביניים אתה מזייף כאן שים לב.. אנחנו רוטטים אחד לשני לשלישי אנחנו רוטטים אחד בתוך השני אנחנו מאירים את המשמעות הרדומה של עצמנו את הזהרורים של הישות הנמה מכוסה בתוכנו העצמי המהות החלק אלוה האפשרויות הבלתי נגמרות האינסופיות המעבר לעצמנו הכל הכל וכלום ההכל הזה שבתוך הכלום היוצר הבורא הבורא שבנו האנחנו הבוראים את עצמנו את העולם את היקום את הכול האנחנו הזה שבורא שיוצר שמוליד מציאויות עולמות יקומים חדשים.. האלוהים הזה שאנחנו הוא צריך את הרטט את ההכרה ברטט שלו את הפידבק ההרמוני של יש. של תהודה שהגיע לחוף והוחזרה אין-סוף (מלשון אין אינות - סופי אינות שהיא סופית שאיננה אינסופית.. היא סופית וכך היא גם מולידה עוד אינסופים ועוד אינים שהם סופיים. ההחזרה ההחזרה הזו של התדר שנולד ההקשבה שכבר ניתן להגדיר אותה משהו יותר של פעולה של החזרה של הנכחה של אתה פה. אני שומע אותך אני מאשר את קיומך אני מחזיר נותן לך את המהות הנולדת בך כמתנת עצמי לעצמי אני יוצר לך את האפשרות שלך להיות אתה מתוך החזרת הצלילים הרוטטים החיים שלך ויברציות היותך מחשבותייך הנישאות בתוך הנפח האינסופי של מרחיבי היש או האין -סוף האחר ובתוכם ההחזרה הזו היצירה של שמיעה מכוונת אלייך אל הקול שנאמר נרמז הושם בתוך המרחבים של היותי מוחזר אלייך ובכך יוצר אותך יוצר אותי אני בתהליך של הקשבה דיבור בתהליך של יוצר נוצר כלי תוכן עבודה מנוחה אני האין אני היש האתה האני ההקשבה ההדדית שלי לעצמי - עצמך יוצרת את הגשר הזה את המעבר הכה צר הזה של אני לאני - של אחד אחד אחד אחד לאחד אחד לאחד אחד. אני האחד כל אחד הוא האחד היוצר את האחד שהוא והוא אחד.
ואין יותר מזה רק את המעגליות שכבר הולכת ודועכת הולכת ופוחתת נמוגה אט-אט כמו איזה חלזון עייף יוצאת מקונכיתה האמיתית ופוסעת כמו הייתה לרגע אשליה חדשה אך לא. משהו באמת נוצר ונולד שלא כדי להוולד שוב אלא כדי כבר לא.. משהו שהוא של קיום אחר מורחק קצת שלוו שלם חי חי לא כמו היו אלו חיים אלא כמו היו אלו חיים . באמת. כאלו ששאפנו חשבנו שיכולים ולא ממש כבר קיווינו חשבנו שאי-אפשר. ואפשר משהו שהוא מן הדברים שכבר לא נאמרים חיים של אמת של משמעות של חשיבה של קריאה של הבנה של חיבור של היות כמו תמיד ותמיד מוכנות כזו חוסר של שיעמום או גם עיניין שתם או יותר נכון לא סתם אבל תהייה ישיבה בעינים פעורות לרווחה ובלי אפשרות בכללל להכיל. לקחת חלק להאמין שאכן זה זה.. שלא לזה ציפית אבל זה זה ואני זה אני ואתה אתה. והיום יום. ואין יותר שום רווח או הפרדה הכל מחובר וביחד אחדות אך יש משהו שהוא מעבר מעל הכל פתוח וברור וללא עוררין משהו שהוא מה שלא ראינו ולא יכולנו לראות ישנו האל אלוהים והוא כאן ומושיט אלינו ולו בקשה אחת קטנה. אך גם היא אובדת בתוך הבוקה ומבולקה הזו של חיי המתחברים להם אל האלוהים ופוגשים את עצמם מולי.
לאט אך בתוך ריצת האמוק הזו עולים אחד אחד התוצרים האחרונים של מחשבותי הקולקלות ומותיר פס כמו חריץ של שמן רע ולא נעים בתוך הזמן שכבר מזמן לא מפנה את עצמו לדעת עוד מעט יותר ממה שגם כל דבר לא ממש מושך אותו. לאן אפשר לשאול אך כאן גם אני עוצר לרגע ומתבונן. ולא הכל מה שהיה היה לא רק מה שלא היה היה.
אחד.. אחד ... ניסיון.
אבל יהיו אפשרויות אפשר יהיה לשבת על שפת הלוח החלק.. ולחלוק עם מי שבאותו רגע עבר.. ראה במקרה הגיב לא הגיב.. כתב.. אמר חושב שזה החשיבות של שיתוף תקשור חיבור עם נפשות נשמות אחרות השיקוף הזה שיוצר את עצמו שיוצר עולמות סופר לא יכול לכתוב לעצמו... לבד כך סתם אם אין אף אחד הסיפור קיים מהשומע ולא רק מהכותב.. הכותב כותב כי יש שומע אפילו אם הוא בודד. או בחזקת לא וודאי.. יש שומע יש את הקיום הזה של הקשבה של משהו שנמצא פה או פה או שם שרושם שיוצר רישום כלשהו שהאדוות הללו שאני מרעיד עכשיו הוויברציות שאני מהדהד המוסיקה החליל שאני נושף בו יש לו את המקום שבו הוא רוטט המקום שיש לו תהודה . אני חושב שזה משהו שכולנו רוצים- להישמע .. לכן אנחנו גם נשמעים... לפעמים בצורה קיצונית נשמעים לדברים שאינם שלנו ואינם אמת או קולט מקבל אותנו כמו שאנחנו אנחנו הולכים גם אל מה שלא באמת מקשיב לנו.. אנחנו הולכים כי יש כאן הזדקקות גדולה יש רצון יש בקשה עמוקה של כל אחד מאתנו שישמעו אותו... אם אנחנו צועקים את זה או אם אנחנו שותקים את זה הקול שלנו הוויברציה הרטט הפנימי שלנו רוצה להיות מאושר והאושר הוא האישור התהודה שהקול שלנו יוצר בעולם באחרים הקבלה הזו של הקול של המהות שלי שאני רוטט אותה לתוך האחר והאחר מקבל אותה שומע מקשיב לה נותן לה את העצמה האמת שהיא זקוקה לה כדי להיות אני תלוי אני זקוק אני מוכרח שתהיה לי ההשתקפות הזו הוויברציה המשלימה את הקול הנוצר בי כדי שהוא יהיה בעצם כדי שיצור את עצמו. אני לא יכול להיות אני ללא ההכלה שלי אצל האחר. ואם זה בטוב או ברע. האפשרות הפתרון של יחס או תשומת לב שלילית מה שקוראים בחינוך המשיכה של תשומת לב למעשים או התנהגויות שליליות נובעת מאותו מקום של צורך בהכלה שיקוף אישור קבלה מקום בעצם שלי ... אני לא יכול בעצם להגיע לתוך מי ומה שבאמת קיים אצלי ללא האפשרות של המקום ל-הרטטה של האחר או יצירת תהודה קוגניטיבית סוג של זיהוי כן זה היה דו אני מכיר אותו את הדו.. זה הדו שלך זה הרה. זה טון ביניים אתה מזייף כאן שים לב.. אנחנו רוטטים אחד לשני לשלישי אנחנו רוטטים אחד בתוך השני אנחנו מאירים את המשמעות הרדומה של עצמנו את הזהרורים של הישות הנמה מכוסה בתוכנו העצמי המהות החלק אלוה האפשרויות הבלתי נגמרות האינסופיות המעבר לעצמנו הכל הכל וכלום ההכל הזה שבתוך הכלום היוצר הבורא הבורא שבנו האנחנו הבוראים את עצמנו את העולם את היקום את הכול האנחנו הזה שבורא שיוצר שמוליד מציאויות עולמות יקומים חדשים.. האלוהים הזה שאנחנו הוא צריך את הרטט את ההכרה ברטט שלו את הפידבק ההרמוני של יש. של תהודה שהגיע לחוף והוחזרה אין-סוף (מלשון אין אינות - סופי אינות שהיא סופית שאיננה אינסופית.. היא סופית וכך היא גם מולידה עוד אינסופים ועוד אינים שהם סופיים. ההחזרה ההחזרה הזו של התדר שנולד ההקשבה שכבר ניתן להגדיר אותה משהו יותר של פעולה של החזרה של הנכחה של אתה פה. אני שומע אותך אני מאשר את קיומך אני מחזיר נותן לך את המהות הנולדת בך כמתנת עצמי לעצמי אני יוצר לך את האפשרות שלך להיות אתה מתוך החזרת הצלילים הרוטטים החיים שלך ויברציות היותך מחשבותייך הנישאות בתוך הנפח האינסופי של מרחיבי היש או האין -סוף האחר ובתוכם ההחזרה הזו היצירה של שמיעה מכוונת אלייך אל הקול שנאמר נרמז הושם בתוך המרחבים של היותי מוחזר אלייך ובכך יוצר אותך יוצר אותי אני בתהליך של הקשבה דיבור בתהליך של יוצר נוצר כלי תוכן עבודה מנוחה אני האין אני היש האתה האני ההקשבה ההדדית שלי לעצמי - עצמך יוצרת את הגשר הזה את המעבר הכה צר הזה של אני לאני - של אחד אחד אחד אחד לאחד אחד לאחד אחד. אני האחד כל אחד הוא האחד היוצר את האחד שהוא והוא אחד.
ואין יותר מזה רק את המעגליות שכבר הולכת ודועכת הולכת ופוחתת נמוגה אט-אט כמו איזה חלזון עייף יוצאת מקונכיתה האמיתית ופוסעת כמו הייתה לרגע אשליה חדשה אך לא. משהו באמת נוצר ונולד שלא כדי להוולד שוב אלא כדי כבר לא.. משהו שהוא של קיום אחר מורחק קצת שלוו שלם חי חי לא כמו היו אלו חיים אלא כמו היו אלו חיים . באמת. כאלו ששאפנו חשבנו שיכולים ולא ממש כבר קיווינו חשבנו שאי-אפשר. ואפשר משהו שהוא מן הדברים שכבר לא נאמרים חיים של אמת של משמעות של חשיבה של קריאה של הבנה של חיבור של היות כמו תמיד ותמיד מוכנות כזו חוסר של שיעמום או גם עיניין שתם או יותר נכון לא סתם אבל תהייה ישיבה בעינים פעורות לרווחה ובלי אפשרות בכללל להכיל. לקחת חלק להאמין שאכן זה זה.. שלא לזה ציפית אבל זה זה ואני זה אני ואתה אתה. והיום יום. ואין יותר שום רווח או הפרדה הכל מחובר וביחד אחדות אך יש משהו שהוא מעבר מעל הכל פתוח וברור וללא עוררין משהו שהוא מה שלא ראינו ולא יכולנו לראות ישנו האל אלוהים והוא כאן ומושיט אלינו ולו בקשה אחת קטנה. אך גם היא אובדת בתוך הבוקה ומבולקה הזו של חיי המתחברים להם אל האלוהים ופוגשים את עצמם מולי.
לאט אך בתוך ריצת האמוק הזו עולים אחד אחד התוצרים האחרונים של מחשבותי הקולקלות ומותיר פס כמו חריץ של שמן רע ולא נעים בתוך הזמן שכבר מזמן לא מפנה את עצמו לדעת עוד מעט יותר ממה שגם כל דבר לא ממש מושך אותו. לאן אפשר לשאול אך כאן גם אני עוצר לרגע ומתבונן. ולא הכל מה שהיה היה לא רק מה שלא היה היה.
אחד.. אחד ... ניסיון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה